פסק-דין בתיק עמ"נ 26046-03-12

1.         במותו ציווה המנוח יעקב שטראוס ז"ל למערערת שליש ממקרקעין שבבעלותו. היורשים (ובהם המערערת) מכרו את הקרקע. בעקבות המכירה הוציאה המשיבה 2 שומה על היטל השבחה, תוצאת השבחתם של המקרקעין לפי תב"ע ג/12567. המערערת סברה, כי היא זכאית לפטור מהיטל ההשבחה. בקשתה נדחתה בידי המשיבה 2. בקשה להאריך את המועד להגשת ערר נדחתה בידי המשיב 1 (להלן גם יושב ראש ועדת הערר). מכאן הערעור שלפניי.

2.         טענתה של המערערת לפטור מתשלום היטל השבחה נסמכת על סעיף 19(ב)(4) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן סעיף הפטור), וזו לשונו:

"לא תחול חובת תשלום היטל בשל השבחה שהיא אתת מאלה:

...

(4)        השבחה במקרקעין של מוסד לחינוך, ... לצדקה, לסעד, ... שאין עיסוקו לשם קבלת רווחים, אם אותם מקרקעין או התמורה בעדם, משמשים או מיועדים לשמש למטרות האמורות;"

            מלים אחרות, על מנת שיחול הפטור צריך שיתקיימו שלושה תנאים:

                        א. הגוף המדובר הינו מוסד לחינוך, צדקה וכד';

                        ב. עיסוקו של המוסד איננו לשם קבלת רווחים;

                        ג. המקרקעין משמשים למטרות הנ"ל.

3.         התכנית המדוברת אושרה בשנת 2005, כאשר היתה הקרקע בבעלותו של המנוח שטראוס (שהיה עדיין בין החיים). אחרי מותו הוא ציווה שליש מן הקרקע למערערת. בשנת 2011 נמכרה הקרקע.

4.         אין חולק, כי המועד בו נולד החיוב בהיטל השבחה הוא יום אישור התכנית, קרי בשנת 2005 (ע"א 1321/02 נווה בניין ופיתוח בע"מ נ' הועדה לבניה למגורים ולתעשיה פ"ד נז(4) 119,  124 (2003)). במועד זה לא התקיימו תנאי סעיף הפטור. מסקנה זו יפה בין אם נראה את המנוח שטראוס כבעליה של הקרקע (שאז אין הוא זכאי לפטור לפי סעיף 19(ב)(4) הנ"ל, ולו מכיוון שאין הוא בבחינת מוסד כאמור בסעיף הפטור), ובין אם נראה את המערערת כבעלת הקרקע כבר בשנת 2005, כמי שבאה בנעליו כיורשתו (שכן אין חולק, כי הקרקע לא שימשה או יועדה לשמש למטרותיה של המערערת, ובשנת 2005 לא כלל סעיף הפטור את המילים "או התמורה בעדם", ולכן אין הפטור חל על התמורה שקיבלה המערערת עבורם בשנת 2011).

5.         תשלומו של היטל ההשבחה איננו חל במועד לידתה של החבות, כי אם במועד מאוחר יותר, עת מתרחש אחד מן האירועים אותם מונה החוק, ובהם מכירת המקרקעין. במקרה שלפנינו, בעת המימוש, משמע בעת מכירת הקרקע (בשנת 2011), נתקיימו במערערת שלושת תנאי הפטור, שכן עתה הבעלים של הקרקע היא המערערת, שהינה מוסד למטרות סעד וכד' ללא מטרת רווח, והתמורה מן המכירה נועדה למטרותיה.

6.         השאלה הצריכה הכרעה הינה, אם כן, מהו המועד הקובע לפטור, שאלה שהתשובה לה תקבע האם זכאית המערערת לפטור מהיטל ההשבחה אם לאו. ההכרעה בסוגיה צריכה את פרשנותו של סעיף הפטור, סוגיה שלא זכתה להכרעה בפסיקת בית המשפט העליון, ככל שיכולתי להיווכח.

7.         בספרו "היטל השבחה" (חושן למשפט, 2011, ע' 267-268) מחווה המלומד א' נמדר את דעתו, כלהלן:

"בדיני המיסים הכלליים מקובלת האבחנה בין יום ארוע המס ליום תשלום המס, שהינם מועדים שונים. יום ארוע המס מתגשם, בדרך כלל, ביום המכירה של הנכס שעליו מוטל המס, ואילו מועד תשלום המס עשוי להידחות למועד בו הנישום "נפגש עם הכסף" ויש לו ממה לשלם את המס...

... הכלל הבסיסי החל בנדון זה קובע כי הפטור מההיטל והתנאים לקבלתו ייבחנו לפי יום ארוע המס והם חייבים להתקיים ביום זה ללא כל קשר ליום מימוש הזכויות... בחינת הענקת הפטור מההיטל תיעשה אך ורק במועד ארוע המס."

8.         בדעה דומה אוחז גם המלומד ה' רוסטוביץ, בספרו "היטל השבחה" (2011, ע' 352), ודעתי, בכל הכבוד הראוי, כדעתם של השניים. אכן, ניתן לראות טעמים טובים לכל אחד משני הפירושים האפשריים, גם לזה בו אוחזת המערערת. אלא שהפירוש בו אוחזים ה"ה נמדר ורוסטוביץ מתיישב עם הכלל הבסיסי שבדיני המס, המצמיד את מועד הפטור למועד לידתה של החבות.

9.         סוף דבר, כיוון שבעת לידתה של החבות, משמע מועד אישור התכנית המשביחה, לא נתקיימו התנאים הנותנים בידי המערערת פטור מן החבות, היא חבה בהיטל ההשבחה. על כן, גם אם נניח לשאלה אם המערערת הצביעה על טעמים טובים לאיחור בהגשת הערר, הרי שלגופו של ערר אין ממש.

10.        על כן הנני דוחה את הערעור. לפי נסיבות העניין, בין היתר משום פעילותה הברוכה של המערערת, ובין מכיוון שאין בנמצא הלכה פסוקה של בית המשפט העליון בסוגיה, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.